האפיפיור שנודה השלישי

בכפר א-סלאם שבמרכז אבּנוּבּ, ממחוז אסיוּט שבמצרים העילית, נולד בשלושה באוגוסט בשנת 1923 למניין הנוצרי ילד ששמו נציר גַיֶּד רוּפַאיל, אשר הבדיל אותו האלוהים מבטן אמו לשירות כנסייתו הקדושה. הוא גודל ביראת שמיים, ומנעוריו הרכים בערה בלבו אהבת המשיח, עד שעודנו נער שירת באמונה בתנועת בתי הספר של יום ראשון, ולימד את בני עמו את דרך הישועה.

לאחר שהשלים את לימודיו, הוענק לו תואר בהיסטוריה מן האוניברסיטה, אך ענייני העולם הזה לא יכלו להשביע נפש הצמאה לאלוהים. הוא נכנס אל הסמינר התאולוגי הקופטי האורתודוקסי, נמנה עם מוריו, וגדל בידיעת כתבי הקודש. אך קריאת המדבר משכה אותו, כשם שמשכה את האבות הגדולים שקדמו לו.

בשמונה עשר ביולי בשנת 1954 עזב את העולם ונכנס אל מנזר הבתולה הקדושה הידוע כדֵיר א-סוּריאן שבמדבר ואדי א-נטרון, לבש את הגלימה המלאכית וקיבל את השם אנטוניוס א-סוריאני. שם מסר את עצמו כולו לתפילה, לצום ולעמל, והופקד על ספריית המנזר העתיקה, ושם סידר את כתבי היד היקרים שבה. אחר כך, מתוך כיסופים לדממה עמוקה יותר, פרש אל מערה שחצב במו ידיו, הרחק מן המנזר, ושכן בה כמתבודד כשש שנים, בתפילה בלתי פוסקת ובהתבוננות, נאבק ביצרים ומשׂיח עם האלוהים בדממת המדבר.

בשנת 1962 קרא לו האפיפיור הקדוש קירילוס השישי מבדידותו וסמך עליו את ידיו, והסמיכו לבישוף לחינוך הנוצרי ולדיקן הסמינר התאולוגי, וקרא לו שנודה על שם אבי האבות שנודה הגדול, ראש המתבודדים של הקופטים. כרועה ומורה שפך את נפשו למען הצעירים, ומספר התלמידים גדל מאוד תחת השגחתו.

לאחר פטירתו של האפיפיור קירילוס השישי, נפל עליו הגורל אל כיסא השליחות של מארק הקדוש, ובארבעה עשר בנובמבר בשנת 1971 הוכתר כאפיפיור האלכסנדרוני המאה ושבעה עשר. למעלה מארבעים שנה רעה את עדר המשיח בלב של אב. הוא לימד את העם שבוע אחר שבוע, וקיבץ אלפים לשמוע את דבר האלוהים; חיבר למעלה ממאה ספרים בתורת הכנסייה ובחיים הרוחניים שלה, ורבים מהם תורגמו ללשונות העמים; הסמיך עשרות בישופים ומאות כוהנים, ונטע כנסיות ומנזרים בקצווי תבל, למען לא יישארו המאמינים הקופטים המפוזרים בגולה ללא רועים.

הרועה הטוב אינו נמלט ביום הצרה. בעת מצוקה נכלא קדושתו והובקע בבדידות במנזר, נשׂא את הניסיון בסבלנות ומסר את עצמו לאלוהים; ולאחר שנות מבחנו הושב אל כיסאו ואל עמו, אשר קיבל את פניו בשמחה גדולה. עד ימיו האחרונים הוסיף לעמול, אף כי כרעו תחתיו המחלה והזקנה, אב אוהב לילדיו.

הוא נח באדון בשבעה עשר במרץ בשנת 2012 למניין הנוצרי, המקביל לשמונה בחודש ברמהאת, לאחר שרעה את כנסיית אלכסנדריה כארבעים שנה וארבעה חודשים. המון רב בכה את אביהם, ולפי משאלתו נטמן גופו במנזר אנבא בישוי שבוואדי א-נטרון, סמוך לשרידי אבות המדבר אשר אהב.

יהיו תפילותיו וברכתו עמנו. אמן.