השבעים שליחים

ביום הזה נחה נפשו של הקדוש הגדול פריסקא או אוניסיפורוס, אחד מן השבעים השליחים. שליח זה היה ישראלי משבט בנימין. הוריו שמרו את תורת משה, והיו מאותם שהלכו אחר המושיע, האזינו לתורתו וחזו בנפלאותיו ובנִסיו. וכאשר הקים אדוננו את בן האלמנה בעיר נאין, היה קדוש זה נוכח. הוא הלך בלא דיחוי אל האדון המשיח מיד, עוזב את אור נר התורה היהודית כדי להאיר בשמש הצדקה. הוא האמין בו בכל לבו, נטבל, נעשה לאחד מן השבעים השליחים, והיה נוכח עם התלמידים בעלייה בציון בעת בוא רוח הקודש. הוא בישר את הבשורה בארצות רבות. הוא הוסמך לבישוף על חורניאס, שם בישר את אנשיה והאיר אותם בתורתו ובדרשותיו ואחר כך הטביל אותם. ובהשלימו את מאבקו הקדוש נחה נפשו בשלום. הוא קיבל את כתר הכבוד השמימי, וגילו היה שבעים שנה, מהן עשרים ותשע שנים יהודי וארבעים ואחת שנים נוצרי. הקדוש פאולוס הזכירו באיגרתו השנייה אל טימותיאוס (טימותיאוס ב' ד' 19). תהי ברכת תפילתו עמנו. אמן.

2. ניחת נפשו של האפיפיור מתאוֹס, הבטריארך המאה לכיסא אלכסנדריה

ביום הזה גם, בשנת 1362 לשנת השהדאء (31 במרץ שנת 1646 לספירה) בשבת לעזר, נחה נפשו של האפיפיור מתאוֹס השלישי, הבטריארך המאה. הוא היה ידוע בשם מתי אל-טוּחי, בן להורים נוצרים מעיר טוּח אל-נצארה במחוז אל-מנוּפיה. הם יראו את האלוהים, דאגו לזרים ועשו חסד עם העניים והנזקקים. ואלוהים העניק להם בן וקראו שמו תאדרוס, וגידלו אותו גידול טוב. הם חינכו אותו בכל חינוך רוחני, ולימדו אותו את ספרי הכנסייה הקדושים. וחנינת האלוהים שכנה על הבן המבורך הזה, והוא הקדיש את עצמו ללימוד החינוך הנוצרי ולהוראתו. וחנינת האלוהים הניעה אותו אל החיים המלאכיים הסגפניים, ויצא מעירו, עזב את משפחתו ואת קרוביו, הלך אחר מצוות האדון המשיח, והלך אל מדבר שיהית. הוא נעשה לנזיר במנזר הקדוש הגדול אנבא מקאר, ונאבק מאבק גדול בסגפנות ובעבודת האלוהים. הסמיכו אותו לכוהן, והוא הוסיף בסגפנות וצמח במעלות, אחר כך העלוהו לכוהן ראשי ולראש המנזר.

זמן מה לאחר מכן נחה נפשו של האפיפיור יוֹאַנֵס החמישה עשר, הבטריארך התשעים ותשעה, ונתאספו האבות הבישופים והכוהנים והנכבדים לבחור מי ראוי שיועלה לכיסא הקדוש מרקוס. והם התמידו בתפילה בבקשם מן האדון המשיח, אשר לו הכבוד, שיבחר להם רועה טוב שישמור את עדרו מן הזאבים החוטפים. וברצון האדון המשיח, רועה הרועים, הסכימו כולם לבחור באב תאדרוס, כוהן מנזר אנבא מקאר. והלכו אל המנזר ולקחוהו בכפייה, והושיבוהו בטריארך בשם מתאוֹס בארבעה לחודש אל-נסיء (הימים העודפים) שנת 1347 לשנת השהדاء (7 בספטמבר שנת 1631 לספירה), ואנבא יוֹאַנֵס מטרופוליט מנזר הסורים עמד בראש טקס ההמלכה.

וכאשר ישב אפיפיור זה על הכיסא השליחי, דאג לעדר המשיח במיטב הטיפול, ובראשית ימיו היו שלום ושלווה למאמינים, והכנסיות נחו מן הצרות אשר היו תחת כובדן. וקינא בו השטן, אויב הטוב, והניע כמה מאנשי הרשע נגד האפיפיור, והלכו אל המושל במצרים ואמרו לו כי כל מי שיושב על הכיסא הבטריארכי משלם כסף רב למושל. והאזין המושל להלשנתם, וקרא לבטריארך לגבות את התשלומים המגיעים. והלכו הנכבדים לפגוש את המושל, והוא לא שאל על היעדרו של הבטריארך אלא דיבר על התשלומים אשר משלם הבטריארך, וחייב אותם להביא ארבעת אלפים דינר. ויצאו מעמו בעצב ובדיכאון בשל הקנס הכבד. אך האלוהים, אשר לו הכבוד, אשר אינו חפץ באבדן איש, נתן את הרחמים בלב איש יהודי ושילם את הקנס הנדרש למושל. והבטיחו הנכבדים לאיש ההוא להשיב לו את כספו, וחילקו את הקנס ביניהם, והקצו לאפיפיור חלק קטן מן הקנס הכבד הזה שישלמו. והלך אל הצעיד (מצרים העליונה) לאסוף את הסכום הנדרש ממנו, ובשל אמונתו ובטחונו החזק בעזרת האלוהים, נתן לו העם בלב נדיב וברצון טוב את אשר ביקש מהם.

זמן מה לאחר מכן בא אל הוֵג'ה אל-בחרי (מצרים התחתונה) לפקוד את עדרו, והלך אל העיר בּרמא, ובאו אליו אנשי עיר טוּח עירו וקראו לו לבוא לבקר בעיר כדי שיזכו בברכתו, ונענה לבקשתם. ובימי הבטריארך הזה ירד על כל ארץ מצרים רעב גדול אשר לא היה כמוהו לפנים, וסבל העם הרבה ומתו רבים. ושלח מלך כוש (חבש) אל הבטריארך לבקש מטרופוליט, והסמיך להם האפיפיור מתאוֹס מטרופוליט מאנשי העיר אסיוט ושלחו אליהם. וירדו על מטרופוליט זה צרות ועצב רבים בעודו שם, עד שהדיחו אותו והסמיכו אחר במקומו.

ואחרי שהשלים האפיפיור את פקידתו הרועית לאנשי הוֵג'ה אל-בחרי ואת היענותו לקריאת אנשי טוּח לבקר בעירם, יצא מבּרמא עמם בדרכו אל טוּח אל-נצארה. וכאשר התקרב אל העיר, קיבלו את פניו הכוהנים והמוני הנוצרים בכבוד ובהדרת כבוד ובמזמורים רוחניים ההולמים את כבודו. ונכנס אל הכנסייה בכבוד ובהדר, ושהה עמם שנה אחת מטיף לעם ומלמד אותו. ובשבת המבורכת, זכר היום אשר בו הקים האדון את לעזר מן המתים, נאסף עם הכוהנים והעם לאחר הקודש (הליטורגיה), ואכל עמם, ונפרד מהם באומרו, בהדרכת רוח הקודש, כי קברו יהיה בכנסיית העיר הזאת וכי לא יעזוב את טוּח. ושילח את העם, והלך לנוח בבית אחד הדיאקונים.

וכאשר חזר הדיאקון אל ביתו, דפק על דלת חדר האפיפיור, וכאשר לא קיבל מענה נכנס אל החדר ומצא את הבטריארך שוכב על מיטתו, ופניו אל המזרח, וידו על חזהו כצלב הקדוש, ונפשו יצאה בידי האדון. ובאו הכוהנים והעם במהירות ומצאוהו שנחה נפשו ולא השתנתה הופעתו, אלא היו פניו מאירים כשמש. ונשאו את גופו המבורך אל הכנסייה, והתפללו עליו כראוי לאבות הבטריארכים, וקברו אותו בכנסייה בעיר טוּח עירו. הוא ישב על הכיסא השליחי ארבע עשרה שנה ושישה חודשים ועשרים ושלושה ימים, לא אכל בהם בשר ולא שתה יין, ונחה נפשו בשיבה טובה. תהי ברכת תפילתו עמנו, והכבוד לאלוהים לעולמים. אמן.