הקדושה מרינה הנזירה

ביום הזה אנו מציינים גם את זכר מות הקדושה הברוכה מרינה, אשר גברה על השטן. היא הייתה אחת מבנות אצילי אנטיוכיה, מהורים עובדי אלילים. וכאשר נפטרה אמהּ, שלח אותה אביה אל אומנת לגדלהּ, ואותה אומנת הייתה נוצרייה. והיא לימדה אותה את האמונה במשיח. וכאשר מלאו למרינה חמש עשרה שנה, מת אביה. ויום אחד שמעה את אומנתהּ מספרת על קורות חיי הקדושים המעונים ועל הכבוד שהם זוכים לו במלכות השמים, ונכספה להיות מעונה למען שם האדון המשיח.

ויום אחד יצאה הקדושה מרינה מביתהּ עם שפחותיה, ובעודה בדרך עברה על פני לופאריוס אברוטוס המושל, אשר התפעל ממנה מאוד כשראה אותה, וציווה להביאה אליו. וכאשר באו אליה החיילים, אמרה להם שהיא נוצרייה. וכאשר מסרו זאת למושל התעצב, כי חשק בה, והביאהּ אליו בכוח. והציע לה לעבוד את האלילים, וביקש ממנה לכפור באלוהים, אך היא סירבה. אז שאל אותה: "מה שמך? ומאין את?" ותאמר לו: "אני נוצרייה, מאמינה באדון המשיח, ושמי מרינה." וניסה למשוך את לבהּ בהבטחות רבות, והבטיח לשאתהּ לאישה, אך היא לא הקשיבה לו. וכאשר קיללה אותו וגערה בו, ציווה למרוט את בשרהּ במסרקות ברזל, ואחר כך לשפשפהּ בחומץ ובמלח ובסיד, ועשו לה כך. ועם זאת סבלה בסבלנות. וישליכוה לבית הסוהר בחושבם שהיא נוטה למות.

ומיד בא מלאך האדון וריפא את כל פצעיה. ובעודה עומדת ומתפללת וידיה פרושות כדמות הצלב, יצא עליה נחש עצום ומפחיד. וכאשר ראתה אותו פחדה וכל גופהּ רעד. ויבלע אותה הנחש, וכמעט יצאה נשמתהּ. ותסמן את עצמהּ באות הצלב ותתפלל בעודה בבטן הנחש, ויתבקע ויפול ארצה מת, ויצאה הקדושה מרינה ללא פגע.

ולמחרת בבוקר ציווה המושל להביאהּ אליו. וכאשר ראה אותה בריאה, התפלא מאוד ויאמר לה: "מרינה, היום נתגלה כישופך, על כן שמעי לי. עבדי את האלים ויהיה לך טוב רב, ואתן לך את כל אשר הבטחתי לך." ותבט בו ובאלילים האילמים בבוז, ותאמר: "אני עובדת את האדון ישוע המשיח, בן האלוהים החי, אלוהי השמים והארץ, וכל אשר תחפוץ לעשות בי עשה, כי לא אקשיב לך."

ויצו המושל לתלותהּ על האופן, אופן הסחיטה, ולהדקו עליה בעוצמה רבה, ועשו כך, ואחר כך השליכוה לבית הסוהר. ויבוא אליה מלאך האדון וירפאהּ. אז הופיע לה השטן ויאמר: "מרינה, אם תשמעי בקול המושל יהיה זה לטובתך, כי הוא חסר רחמים, והוא חפץ למחות את שמך מעל פני האדמה." ותבן כי הוא השטן, ומיד אחזה בשער ראשו, ולקחה מוט ברזל והחלה להכותו באומרהּ: "חדל, שטן!" ואחר כך כבלה אותו באות הצלב, לבל יסור מלפניה עד שיגלה לה את כל אשר הוא עושה למין האנושי. וכאשר לחצה עליו אמר לה: "אני הוא המייפה לאדם את הניאוף ואת הגנֵבה ואת הגידוף ואת התאוות הארציות, ועושה אותם נחמדים ונחשקים בעיניו. ואם לא אוכל לגבור עליו, אשלח עליו את השינה ואת העצלות לבל יתפלל ויבקש מחילה על חטאיו." ותגרש אותו הקדושה מיד.

וכאשר ראה אותה המושל התפלא מאוד, ואחר כך ציווה לחשוף את גופהּ, ולמלא דוד גדול בעופרת מותכת, ולטבול אותה בו. וכאשר עשו כך, ביקשה מהאדון לעשות זאת לה לטבילה. וישלח האדון את מלאכו בדמות יונה, ותטבול בעודה אומרת: "בשם האב והבן ורוח הקודש, אל אחד. אמן." ויקרא אליה קול מן השמים לאמור: "מרינה, נטבלת במי הטבילה." ותשמח שמחה גדולה, וישמעו הנוכחים את אשר אירע לקדושה, ויאמינו רבים מהם. ויצו המושל לכרות את צוואריהם, ואחר כך ציווה לכרות את ראשהּ הטהור של הקדושה מרינה.

וייקח אותה התליין ויצא בה אל מחוץ לעיר, ויאמר לה: "גבירתי מרינה, רואה אני את מלאך האדון ועמו כתר של אור זוהר." ותאמר: "אני מבקשת ממך להמתין לי עד שאתפלל." ותפרוש את זרועותיה ותתפלל בלהט, ואחר כך אמרה לתליין: "עשה את אשר נצטווית." ותכרע את צווארהּ אל התליין, ויאמר לה: "אינני יכול לעשות זאת." ותאמר לו הקדושה: "אם לא תעשה, לא יהיה לך חלק במלכות האלוהים." וכאשר שמע את דבריה, לקח את החרב וכרת את צווארהּ, ואחר כך כרת גם את צווארו הוא בעודו אומר: "אני מאמין באלוהי הקדושה מרינה." ויפול לצדהּ ויקבל את כתר העדות במלכות השמים.

והאדון הִראה מגופהּ אותות ונסי ריפוי רבים. וגופהּ נמצא כעת בכנסיית הגבירה מרים הבתולה בחרת אל-רום. ברכת תפילותיה והשתדלותהּ תהיה עמנו, ולאלוהים הכבוד לעולמים. אמן.