האפיפיור אתנסיוס השליחי

ביום זה משנת 89 לשנת השהידים (373 לספירה) נח בשלום האפיפיור הגדול אנבא אתנסיוס השליחי, הפטריארך העשרים מבין פטריארכי הכרזת מרקוס. הוא נולד להורים עובדי אלילים סביב השנים 295–298 לספירה. אירע שבעודו בבית הספר ראה כמה ילדים נוצרים מבצעים את הטקסים הנוצריים, חלקם ככוהנים, חלקם כדיאקונים, ואחד מהם כבישוף. הוא ביקש את רשותם להשתתף עמהם, אך הם סירבו ואמרו: "אתה עובד אלילים, ואינך רשאי להתערב בינינו." הוא השיב להם: "מעתה והלאה נוצרי אני." הם שמחו עמו, מינו אותו לפטריארך עליהם במשחק, הושיבו אותו על מקום גבוה, וחלקו לו כבוד והדר.

באותה שעה עבר שם האפיפיור אלכסנדרוס, וכאשר ראה אותם אמר לאלה שעמו, על אודות אתנסיוס: "ילד זה יעמוד יום אחד במעמד רם." כאשר מת אביו של אתנסיוס, הביאה אותו אמו אל האפיפיור אלכסנדרוס, אשר לימד אותם את יסודות האמונה הנוצרית והטביל אותם. הם נתנו את כספם לעניים ונשארו עם האפיפיור, אשר לימד את אתנסיוס את ענייני הכנסייה, הסמיך אותו לדיאקון ועשה אותו למזכירו האישי. מתנות רוח הקודש גברו בו. הוא נבחר לפטריארך בשמיני לחודש בשנס משנת 44 לשנת השהידים (החמישי במאי 328 לספירה), לאחר נחתו של האפיפיור אלכסנדרוס.

האפיפיור אלכסנדרוס המליץ על אתנסיוס, הדיאקון שלו, לכהונת האפיפיורות, אשר חי עם אנטוניוס הקדוש אבי הנזירים והלך בעקבותיו בפרישות. הוא גילה את גאוניותו בחושפו את "אריוס" במועצה האקומנית, כאשר אמר אריוס על המשיח שהוא "דומה" במהותו לאב, אמר אתנסיוס הקדוש: "אחד במהותו עם האב." בדרך זו גילה את מעלתו. אתנסיוס הקדוש הסתתר בהרים לאחר נחתו של האפיפיור אלכסנדרוס, כי האמין שאינו ראוי למשרה רצינית וחשובה זו. העם חיפש אותו עד שמצאו, והביאו אותו אל הבישופים, והוא הוסמך לאפיפיור בשנת 328 לספירה.

ההיסטוריון סוקרטס העיד עליו באומרו: "צחות לשונו של אתנסיוס וגילוי לבו במועצת ניקיאה הביאו עליו את כל הקשיים שעמדו בדרכו במהלך חייו." לאחר שנעשה לאפיפיור, הסמיך לאתיופיה את המטרופוליטן הראשון שלה, ושמו היה אנבא "סלמה". כנסיית אתיופיה הולכת בעקבות כנסיית אלכסנדריה מאז אותה עת. המצב הרוחני והדתי באתיופיה התבסס והתייצב מאז אותה עת. אתנסיוס הקדוש הוגלה מכיסאו חמש פעמים:

הגלות הראשונה: אריוס, לאחר שהוחרם, ניסה לשוב לאלכסנדריה בשולחו מכתב מתעתע ומחניף לקיסר קונסטנטינוס, אשר נגע בלבו. הקיסר ביקש מהאפיפיור אתנסיוס לקבלו בחזרה. אתנסיוס סירב לקבלו, מפני שזה היה סותר את החלטת המועצה האקומנית. האריוסים האשימו את האפיפיור אתנסיוס באשמות הללו: 1. שתמך באפיפיור פילומינוס שמרד בשלטון. 2. ששבר את גביע הקודש של הכוהן אסקירה והרס את מזבחו. 3. שהרג את הבישוף ארסניוס והשתמש בזרועותיו בכישוף. 4. שאף אנס נזירה. האפיפיור טיהר את עצמו מן האשמה הראשונה. נכנסה מועצה בצור, ורוב הנוכחים היו אריוסים, שעמדו נגד אתנסיוס, כדי לבחון את האשמות הללו.

באשמה השנייה, האדון הניע את לבו של הכוהן אסקירה, אשר קשר עמהם להעיד נגדו עדות שקר, והוא טיהר את האפיפיור מאשמה זו. באשר לאשמה השלישית, ארסניוס הבישוף, אשר הסכים עמהם להאשים את האפיפיור באשמת רצח שווא, בא אל המועצה. האפיפיור אתנסיוס החביא אותו בחדר סמוך. האריוסים הביאו שתי זרועות של מת וטענו שהן זרועותיו של ארסניוס. אז הובא ארסניוס פנימה, הראה את זרועותיו למועצה והביע את חרטתו. האריוסים אמרו שאתנסיוס מכשף ושהוא יכול היה לעשות לו זרועות. הם התפרצו בזעם נגד ארסניוס, אשר עזב את המועצה והלך אל הקיסר. אז בחנו את עניין האונס, והביאו זונה שטענה שאתנסיוס אנס אותה.

אחד ממלוויו של האפיפיור אתנסיוס, כוהן ושמו טימותיוס, אמר לה: "כיצד את מעֵזה לומר שבאתי לביתך ושכפיתי עליך את רצוני?" היא חשבה שהכוהן הוא אתנסיוס, שכן לא הכירה אותו, ואמרה: "אתה הוא." מיד נחשפה הטענה הכוזבת. אתנסיוס לא יכול היה להיפגש עם הקיסר בשל התערבות האריוסים, אשר האשימו אותו לפני הקיסר שמנע את ייצוא החיטה מאלכסנדריה אל הקיסר. הקיסר נתן את פקודתו להגלות את אתנסיוס לטרפֶה (טריר) שבצרפת בחמישה בפברואר 335 לספירה, ושם קיבל אותו הבישוף שלה בכבוד גדול.

אריוס מת מיתה נוראה, כפי שאמר סוקרטס: "אלוהים גרם לאריוס למות בבית כיסא ציבורי, שם נשפכו מעיו מתוך גופו, והעם ראה את מותו כעונש מאת הצדק האלוהי." כאשר שמע הקיסר על מותו של אריוס, הכיר בחפותו של אתנסיוס, והמליץ בעודו על ערש דווי, בשנת 337 לספירה, שאתנסיוס יושב לאלכסנדריה. לאחר נחתו של קונסטנטינוס, התחלקה הקיסרות: קונסטנטינוס השני על צרפת, מצרים נעשתה תחת שלטונו של קונסטנטיוס, וקונסטנס על איטליה. בתיווכו של קונסטנטינוס שב האפיפיור בשנת 338 לספירה. אנשי אלכסנדריה קיבלו אותו בשמחה גדולה.

הגלות השנייה: האריוסים לא חדלו בכך, אלא כינסו מועצה, שבה החרימו את אתנסיוס. הם מינו במקומו אדם ושמו גרגוריוס, ושלחו את החלטתם אל יוליוס, בישוף רומא. האפיפיור אתנסיוס כינס מועצה באלכסנדריה בשנת 340 לספירה, שבה מחה נגד האריוסים, ואז כתב מכתב אל כל הכנסיות כדי להכריז על חפותו. ואולם האריוסים השפיעו על פילוגוריוס לסייע בהושבת גרגוריוס הפטריארך שמינו, כדי להשתלט על כנסיות אלכסנדריה, וכן השפיעו על הקיסר קונסטנטיוס. אנשי אלכסנדריה נבעתו, והחליטו להתנגד, אך האריוסים תקפו את הכנסיות באלכסנדריה ביום שישי הטוב, אנסו והרגו מתפללים רבים. האפיפיור אתנסיוס ביקש את עזרת כל הכנסיות בעולם, עזב את כיסאו ונסע לרומא.

כונסה מועצה בסרדיקה, שבה הכריזו: א. על חפותו של האפיפיור אתנסיוס. ב. אישרו את הקנונים ואת עיקרי האמונה של מועצת ניקיאה. ג. החרימו את הבישופים האריוסים. ד. הדיחו את גרגוריוס ממשרתו. הם שלחו שני בישופים להיפגש עם הקיסר קונסטנס, שליט איטליה, אשר הסכים על מה שהמועצה החליטה, ואיים על אחיו הקיסר קונסטנטיוס במלחמה אם לא ישיב את אתנסיוס לאלכסנדריה. בה בעת קמו כמה קיצונים מצרים והרגו את גרגוריוס בשנת 349 לספירה. אתנסיוס שב בפעם השנייה אל כיסאו, והעם קיבל אותו בשמחה.

גרגוריוס התאולוג, מחבר הליטורגיה, תיאר קבלת פנים זו באומרו: "העם בא כשיטפון הנילוס," והוא גם הצביע על כפות התמרים, השטיחים, וכפות הידיים הרבות שמחאו.

הגלות השלישית: האריוסים לא היו שבעי רצון משובו של אתנסיוס לאלכסנדריה, והמתינו בעל כורחם עד מותו של הקיסר קונסטנס. האריוסים האשימו את אתנסיוס לפני קונסטנטיוס ששיתף פעולה עם מגנֶנטיוס, שהיה אויב הקיסר. קונסטנטיוס השיג גינוי לאתנסיוס והגלייתו ממועצה שכונסה בארל ועוד אחת במילאנו. החיילים הלכו אל כנסיית מרים הקדושה אשר נבנתה בידי האפיפיור תיאונאס (הפטריארך השישה עשר). אתנסיוס היה מתפלל את תפילת הערב. החיילים פרצו אל תוך הכנסייה כדי לעצרו, אך אלוהים סימא את עיניהם מלזהותו בין שאר העם, והמנורות כבו. אתנסיוס נמלט והלך אל המדבר, ונשאר זמן מה עם הנזירים. האריוסים מינו את גאורגיוס מקפדוקיה לבישוף על אלכסנדריה, אך האורתודוקסים סירבו לקבלו והחרימו אותו. הוא השתלט על כל הכנסיות ועל רכושן. ואף על פי כן, עובדי האלילים שאותם רדף הרגו אותו ושרפו את גופתו.

הגלות הרביעית: לאחר מותו של קונסטנטיוס, נעשה יוליאנוס בן דודו לקיסר. הוא רצה לאסוף סביבו את אנשי אלכסנדריה, ולכן השיב את אתנסיוס. אתנסיוס כינס מועצה בשנת 362 לספירה, וקבע תנאים לקבלת האריוסים החפצים לשוב אל הכנסייה. הוא גם הקדיש תשומת לב מיוחדת להטפה בקרב עובדי האלילים. דבר זה לא נשא חן בעיני הקיסר יוליאנוס, אשר אהב ותמך בעובדי האלילים. הוא ציווה על מעצרו של אתנסיוס. אתנסיוס יצא מאלכסנדריה ועלה על סירה אל מצרים העילית. המושל רדף אחריו בסירה אחרת, וכאשר התקרב לסירתו של אתנסיוס, שאל על אודות סירת האפיפיור. אמרו לו שאינו רחוק מאוד. המושל המשיך בדרכו בחיפזון אך לא מצא את אתנסיוס, כי הוא הסתתר במקום אחר.

אלה שסביב האפיפיור התעצבו מאוד בשל הצרות הרבות שפקדו אותו. אתנסיוס אמר להם, שבעתות רדיפה חש שלום פנימי גדול, ושאלוהים דאג לו וחיבק אותו בחסדו יותר מבכל עת אחרת בחייו. הוא גם אמר: "רדיפת הקיסר יוליאנוס היא כענן קיץ אשר יחלוף." בעודם בשיחה זו, באה אליהם הבשורה שיוליאנוס נהרג במלחמתו עם הפרסים, ושנהרג בידי [מרקוריוס הקדוש (אבו סיפין)](/he/saint/st-philopater-mercurius-abu-sifein), ושאמר מעט לפני מותו: "ניצחת אותי, הו בן מרים."

הגלות החמישית: יוביאנוס נעשה לקיסר לאחר שיוליאנוס נהרג, אחר כך נעשה ולנס לקיסר, והוא היה אריוסי. בשנת 367 לספירה ציווה ולנס שוב על הגליית אתנסיוס. אתנסיוס נאלץ לעזוב את אלכסנדריה והסתתר בקבר אביו. בינתיים הרג הקיסר שלושים בישופים שהיו תומכי אתנסיוס. הקיסר ראה את נחישותם של הקופטים, והחליט להרים את הרדיפה ולהשיב את אתנסיוס לכיסאו בשנת 368 לספירה. אף שאתנסיוס הגיע לגיל שבעים ושתיים, לא התפשר במילוי חובותיו. בשל איתנותו ועמידתו האיתנה למען הצדק, תיאר אותו העולם באמרה: "אתנסיוס נגד העולם." הוא כתב כמה ספרים על אודות האריוסים, על ההתגלמות, ועל נושאים אחרים.

אבא קוסמא (הפטריארך הארבעים וארבעה) שיבח חיבורים אלה באומרו: "אני מבקש מכל מי שימצא את ספריו של אתנסיוס לכתבם על נייר, ומאלה שלא ימצאו נייר, לכתבם על בגדיהם." אתנסיוס היה האפיפיור הראשון שלבש את גלימת הנזירים מידי אנטוניוס הקדוש. הוא עשה אותה למדים לבישופים ולפטריארכים. הוא היה זה שהסמיך את אנטוניוס הקדוש לכוהן, ואחר כך לראש הכוהנים. הוא נח בשלום לאחר שהיה על הכס השליחי ארבעים וחמש שנים. תהיינה תפילותיו עמנו, ולאלוהים יהי הכבוד לעולם. אמן.