السيرة
הקדוש אבּאנוב הילד הקדוש המעונה אבּאנוב לא היה אלא בן שתים-עשרה שנה כאשר עונה למוות על ידי המושל הרומי. בשלושים ואחד לחודש יולי חוגגת כנסייתנו את הירדמותו, בהיותו יום הולדתו לחיי הנצח.
שרידיו של הקדוש אבּאנוב, לצד שרידיהם של נוצרים רבים שמתו עמו, שמורים עד עצם היום הזה בכנסיית מרים הבתולה הקדושה והקדוש אבּאנוב שבעיר סַמַנּוּד. ומסופר גם כי המשפחה הקדושה ביקרה במקום הזה בעת מנוסתה אל ארץ מצרים. הכנסייה עודנה שומרת על הבאר שממנה שתו האדון ישוע, הקדושה מרים והקדוש יוסף. התגלויות ונסים רבים מתרחשים בכנסייה ההיא עד עצם היום הזה. אבּאנוב נולד בעיירה הנקראת נֵהִיסַה בדלתת הנילוס, והיה בנם היחיד של הורים נוצרים יראים אשר נרדמו והוא עודנו ילד רך. כאשר מלאו לו שתים-עשרה שנה, נכנס אל הכנסייה ושמע את הכוהן מאיץ בעם להישאר נאמנים באמונה בעת הרדיפות שעורר דִּיוֹקְלֵטְיָאנוּס, הקיסר הרומי.
אבּאנוב קיבל את הסודות הקדושים, ואחר התפלל אל האלוהים שינחה אותו אל המקום שבו יוכל להודות באמונתו בישוע אדוננו. אחרי כן יצא אבּאנוב וחילק את כל אשר היה לו לנזקקים, ואז יצא לדרכו ברגל אל עיר הנקראת סַמַנּוּד. בעודו הולך בדרך, ראה את מיכאל ראש המלאכים בהדר שמיימי, והמראה היה כה נשגב עד כי נפל אבּאנוב ארצה; אך ראש המלאכים הקימו ואמר לו כי עליו לסבול שלושה ימים בסַמַנּוּד, וכי יעיד לישוע המשיח גם במקומות אחרים.
בהגיעו לסַמַנּוּד, הלך אבּאנוב אל המושל הרומי והצהיר על אמונתו בגלוי, וגם חירף את אלילי המושל. אז זעם המושל וציווה להלקותו על בטנו. הכו אותו החיילים מכות קשות עד שיצאו מעיו מבטנו, אך מיכאל ראש המלאכים ריפא אותו בנס. אחר השליך אותו המושל אל בית הכלא עם נוצרים אחרים, אשר התחזקו בנוכחותו בקרבם, ולימים זכו בכתר העדות למען שם ישוע.
למחרת היום לקח המושל את אבּאנוב בספינה אל עיר הנקראת אַתְרִיב, ולעונש תלה אותו בראש מוּרד מן מפרש הספינה. החיילים, יחד עם מושלם, החלו לשתות ולרקוד ולהכות את אבּאנוב על פיו, עד שדם אפו ניגר. אך באורח בלתי צפוי עוורו החיילים והמושל הוכה שיתוק. בייסוריהם זעקו אליו ואמרו: "אנא, אבּאנוב, התפלל אל אלוהיך שירפא אותנו; כי אם נירפא, נהיה לנוצרים."
ענה הקדוש אבּאנוב: "לא יהיה זה אלא באַתְרִיב, למען יֵדע כל אשר שם כי אין אלוהים אחר מבלעדי המשיח." בהגיעם לאַתְרִיב נרפאו כולם, וזעקו בשמחה: "נוצרים אנחנו! מאמינים אנו באלוהי אבּאנוב." אז פשטו את בגדיהם הצבאיים והשליכום ארצה לפני מושל אַתְרִיב. אז זעם השליט מאוד וציווה להמיתם.
באַתְרִיב עונה אבּאנוב עינויים קשים, פעם בהלקאה ופעם בקושרו אל מיטת ברזל ובהבעירם אש תחתיו. אך בכל הצרות הללו הראה האדון את כוחו, ואבּאנוב ניצל. בעקבות הנסים הללו האמינו רבים מן הצופים במשיח וזכו בכתר העדות. אז ציווה המושל לקצוץ את ידיו ורגליו של אבּאנוב. ופתאום ירד מלאך האדון מן השמים והשיב את הידיים והרגליים למקומן וריפא אותו, ויקם אבּאנוב והלך לפני כולם. מאות אנשים האמינו במשיח בעקבות אותו הנס.
ובהיות המושל אובד עצות, קרא אל אחדים ממיטב הקוסמים שבארץ וביקש מהם לעזור לו לגבור על אבּאנוב. הציעו לו שיושלך אל הנחשים הארסיים, ואמרו: "בנחשים ההם די ארס להמית מאתיים או שלוש-מאות איש." אז שמו את אבּאנוב בחדר עם הנחשים, אך האלוהים, אשר סגר את פיות האריות בימי דניאל, אילף את הנחשים והם לא הזיקו לאבּאנוב. בבוקר, לתדהמת הכול, יצא הקדוש אבּאנוב מן החדר חי. ואז לפתע זחל אחד הנחשים אל מחוץ לחדר וכרך עצמו סביב צוואר המושל, ויחל האיש לרעוד וזעק ואמר: "בשם ישוע אלוהיך, רחם עליי ואל תיתן לנחש להזיק לי." אז הקדוש, אשר אהב את הכול, אוהב ואויב כאחד כפי שמצווה הבשורה, התפלל מן הלב, ואחר ציווה על הנחש לרדת ולבל יזיק למושל. ביום ההוא האמינו בישוע רבים מן הנוכחים, ובהם שלושת הקוסמים.
לבסוף יעץ אחד מיועצי המושל לכרות את ראש הקדוש לשים קץ למעשה הזה. אז ציווה המושל על החיילים להמית את הקדוש אבּאנוב בחרב. עטף איש מאמין הנקרא הקדוש יוּלְיוּס את גופת אבּאנוב בבד פשתן משובח, ושלחו אל עיירת מולדתו נֵהִיסַה, ושם נקבר.
בשנת 960 לספירה הועבר גופו אל כנסיית מרים הבתולה הקדושה בסַמַנּוּד, ושם הוא שוכב עד עצם היום הזה. במרוצת השנים נגלה אבּאנוב התגלויות רבות בכנסייה ההיא, שכן היה מופיע בדמות נער בן שתים-עשרה שנה ומשחק עם ילדים בני גילו. פעם אחת התערב בקטטה בין כמה ילדים נוצרים ומוסלמים, ומעשה זה עורר את חמתו של אחד מנכבדי המוסלמים אשר גרו בסמוך לכנסייה. ואילו כוהן הכנסייה, אשר היה זקן בא בימים, זעם בשומעו את אשר אירע, ומרוב כעסו אסר על הילד הקדוש להופיע. והפלא הוא שהקדוש ציית להחלטת הכוהן, וההתגלויות פסקו שנים רבות.
רק בשנת 1974, כאשר הוסמך הקס אבּאנוב לואיס לכוהן בכנסייה ההיא, קרא לשני בישופים אשר באו אל הכנסייה, ואחרי תפילה נלהבת התירו לקדוש להופיע אם ירצה. בתוך כשבועיים נראתה התגלותו הראשונה, ובעקבותיה נסים והתגלויות רבים.
בישוף נודע ביקר לאחרונה בעיר מונטריאול ודיבר על הנסים שראה במו עיניו. אמר: "יום אחד ביקרתי בסַמַנּוּד, והשתתפתי בעריכת הליטורגיה בכנסיית מרים הבתולה הקדושה והקדוש אבּאנוב. הליטורגיה הייתה באמצע השבוע, ולא נכחו בה אלא מעטים. אחרי שסיימנו, הבעתי את התפעלותי מיופייה של הכנסייה הזאת, וכמה נהניתי להתפלל בה את הליטורגיה, מלבד דבר קטן אחד." הוספתי כי במשך כל התפילות הוסיף נער קטן להיכנס ולצאת מן הדלת הקדמית. אמר לי הכוהן כי לא ראה שום ילדים קטנים, וכי לא נכחו בליטורגיה אלא מעטים מן המבוגרים. אז הסיק כי אותו נער קטן היה הקדוש אבּאנוב.
ואיש אחר סיפר כי אחרי שנכח בליטורגיה הלך לדרכו נושא תיק. אמר: "השמים המטירו גשם, ואני החלקתי ונפלתי לתוך שלולית מים. אז בא נער קטן בריצה לעברי ועזר לי לקום, והגיש לי את תיקי, ואמר לי לחצות אל הצד האחר של הרחוב. ונדהמתי למצוא את בגדיי ואת תיקי יבשים לחלוטין. אחר חיפשתי את הנער הקטן, אך הוא נעלם."
ברכתו, תפילותיו ותחנוניו של המעונה הגדול הזה, הילד הקדוש אבּאנוב, יהיו עמנו. אמן.