המלאך הראשי מיכאל

ביום השנים עשר לחודש פאוני המבורך, חוגגת הכנסייה הקדושה את חגו המאיר של המלאך הראשי הגדול מיכאל, שר צבא השמים והמליץ בעד כל מין האדם. שמו עצמו, בלשון העברים, הוא שאלה המביכה את הגאים ומנחמת את הענווים: "מי כמו האל?" כי מיכאל הוא הראשון בין שבעת המלאכים הראשיים העומדים לפני העליון, ראש הכוחות חסרי הגוף, ונושא דגלו של מלך הכבוד. הוא עומד תמיד לפני כיסא האלוהים, מעלה לו תפארת ללא הרף עם הכרובים והשרפים, ומעלה אל העליון את תפילות המאמינים ותחנוניהם עלי אדמות, כפי שכתוב כי מלאך מקריב את תפילות הקדושים על מזבח הזהב אשר לפני הכיסא, התגלות ח׳ 3.

הכנסייה הקדושה מודה כי מיכאל הגדול מופקד מאת האלוהים על עם נחלתו, השומר הער המוצב על אומות המאמינים. כי דניאל הנביא ראה אותו וקרא לו "מיכאל אחד השרים הראשונים", אשר בא לעזרה במלחמה השמימית, דניאל י׳ 13; ושוב הוא נקרא "השר הגדול העומד על בני עמך", דניאל י״ב 1. וכך רואה בו הכנסייה את המגן המהיר על כנסיית המשיח, מנחם הנדכאים, ומורה הדרך לנפשות הנפטרות אל מקום המנוחה.

כתבי הקודש מכריזים על שירותו הנעלה מבראשית. כאשר עמד יהושע בן נון לפני חומות יריחו, נראה אליו המלאך הראשי מיכאל כאיש וחרבו שלופה בידו, וחיזק אותו באומרו: "לא, כי אני שר צבא יהוה, עתה באתי", יהושע ה׳ 14. ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו, כי המקום אשר עמד עליו קדוש היה. בעזרה שמימית זו נפלה יריחו העיר הבצורה בידי עם האלוהים, וכאשר נלחם יהושע אחר כן, עמדה השמש בלב השמים עד אשר נשלמה הישועה. לכן מודה הכנסייה כי מיכאל הוא מנהיג צבאות יהוה, העוזר המהיר לצדיקים ואימת השדים.

יהודה השליח הקדוש אף הוא מעיד על כוחו, ברשמו כיצד "מיכאל המלאך הראשי, בהתווכחו עם השטן וריבו עמו על אודות גופת משה, לא ערב לבו להוציא עליו משפט גידוף, כי אם אמר: יגער יהוה בך", יהודה א׳ 9. בזאת לומדת הכנסייה את ענוות המלאך הראשי הגדול, אשר אף שכביר כוח הוא, מייחס כל עוצמה ליהוה לבדו. ובחזון יוחנן התאולוג, מיכאל ומלאכיו הם אשר נלחמו בתנין ובמלאכיו, והשליכו את הנחש הקדמוני ההוא אשר הוא השטן, לבל יתעה עוד את העמים, התגלות י״ב 7. על כן נמלטים המאמינים אל חסותו מפני כל מוקש האויב.

בימי הקיסר המאמין קונסטנטינוס הגדול, יושבי אלכסנדריה עדיין היו אפלים בעבודת האלילים. ביום הזה עצמו נהגו לכבד אליל חסר חיים, אשר פסלו ומקדשו הוקמו בימים עברו, ויקריבו לו זבחים ומנחות. אך רועה העיר בישר לעם את דבר האמת, והראה להם את אוולת ההשתחוויה למעשי ידי אדם, אשר לא ינועו ולא יחשבו ולא יושיעו.

כאשר נפנו לבבות העם אל האלוהים החי, הפיל הפטריארך הקדוש את האליל ההוא וטיהר את מקדשו, והקדישו לכנסייה על שם המלאך הראשי מיכאל הנכבד. הוא ציווה כי כל אשר הקריב העם לפנים לאליל, יחולק עתה לעניים ולנזקקים לכבוד האלוהים, וכי ביום זה יחגגו את חג מנהיג צבא השמים הגדול. וכך נהפך המקום אשר היה לפנים מאורת תעייה לבית תפילה, והשם אשר טימאוהו השדים נתקדש בתשבחות שר צבא השמים.

מסיבה זו קבעה כנסיית המשיח כי היום השנים עשר לכל חודש קופטי יהיה זיכרון תמידי למלאך הראשי הנכבד מיכאל, למען יזכרו המאמינים את המלצתו שאינה פוסקת ואת דאגתו הרכה לבני האדם. ומעל לכל נחגג חגו בהדר רב בשנים עשר לחודש פאוני, עת רגיל נהר מצרים לעלות להשקאת הארץ, והמאמינים מבקשים את ברכתו על השדות והקציר. בחגיו מתאספים המאמינים אל הליטורגיה הקדושה, עורכים שולחנות חסד לעניים, ומבקשים את חסותו על נפשותיהם ועל אדמתם.

לכן נסתופף נא תחת כנפי המלאך הראשי הגדול הזה, אשר שמח על כל חוטא אחד השב בתשובה, לוקס ט״ו 10, והנשלח לשרת בעבור העתידים לרשת את הישועה, עברים א׳ 14. תהי המלצת המלאך הראשי הגדול מיכאל, נושא דגלו של מלך הכבוד, והתפילות אשר הוא מעלה ללא הרף לפני כיסא האלוהים, סתר ועזר לכולנו. תהי המלצתו עמנו. אמן.