السيرة
ביום הזה נח בשלום הקדוש אנבא בישוי, אשר זכרו מכובד, כוכב המדבר. הוא נולד בעיירה בשם שנשא במצרים, והיו לו שישה אחים. אמו ראתה מלאך בחזון האומר לה: "כה אומר האדון: תני לי אחד מילדייך לשרת אותי." השיבה: "אדוני, קח את אשר תחפוץ." אחז המלאך ביד אנבא בישוי, אשר היה רזה וגופו חלוש. אמרה אמו למלאך: "אדוני, קח אחד חזק לשרת את האדון." השיב לה המלאך: "זהו אשר בחר בו האדון." לאחר מכן הלך הקדוש בישוי אל מדבר שיהית והיה לנזיר על ידי אנבא במוא (באמויה), אשר הסמיך לנזיר גם את [הקדוש יוחנן (יהנס) הקצר](/he/saint/st-john-the-short). הקדוש בישוי התאמץ בסגפנות רבה ובעבודות אלוהים מרובות אשר עשו אותו ראוי לראות את האדון המשיח.
הקיסר קונסטנטינוס נגלה לו בחזון ואמר: "לו ידעתי כמה גדולה היא כבוד הנזירים, הייתי עוזב את מלכותי והופך לנזיר." אמר לו הקדוש בישוי: "אתה ביטלת את עבודת האלילים ורוממת את הנצרות, האם לא נתן לך המשיח דבר?" השיב לו הקיסר קונסטנטינוס: "האדון נתן לי מתנות רבות, אך אין בהן דבר השווה לכבוד הנזירים." בימיו הופיע בהר אנצנא זקן סגפן אשר יצא שמו בצדקתו, ורבים התקבצו אליו. אך הוא סטה מן האמונה הישרה והשטן הִתעה אותו, והחל ללמד שאין רוח הקודש, ורבים נפתו לדבריו. שמע עליו אנבא בישוי, והלך אליו ובידו סל קלוע בעל שלוש אוזניים. כאשר ביקר את הזקן ואת תלמידיו, שאלוהו על סיבת עשיית שלוש אוזניים לסל.
השיב: "יש לי שילוש, וכל אשר אני עושה הוא כדמות השילוש." אמרו לו: "אם כן, האם קיים דבר הנקרא רוח הקודש?" אז החל לבאר להם מן הכתבים הקדושים, מן הברית הישנה והברית החדשה, והראה להם כי רוח הקודש הוא אחד משלושת הפרצופים של השילוש. הוא שכנע אותם, והם שבו אל האמונה הישרה. אחר כך חזר אל מנזרו במדבר שיהית (אסקיט). כאשר פלשו הברברים אל המדבר, עזב אותו והתיישב בהר אנצנא, ושם נח בשלום. לאחר שתם זמן הרדיפות, העבירו את גופתו יחד עם גופת הקדוש בולא התמוהי אל מנזרו במדבר שיהית. תהי ברכת תפילותיו עמנו. אמן.
2. עינויו של הקדוש בירו והקדוש אתום. ביום הזה גם עונו למוות הקדוש בירו והקדוש אתום. שני קדושים אלה נולדו בעיר "סנבאט", להורים נוצרים צדיקים, אשר אהבו את מעשי הצדקה ועשיית הטוב. שם אביהם היה יוחנן ושם אמם מרים. הקדוש בירו היה בלונדיני מתולתל שיער, גבה קומה, כחול עיניים. ואילו הקדוש אתום היה גבה קומה, בהיר עור, כהה עיניים, שחור זקן. כאשר מלאו לבירו שלושים שנה, ולאתום עשרים ושבע, התמידו לפקוד את הכנסייה במיסות, והוסיפו לתת צדקה ולארח את הזרים. כאשר הוסתה הרדיפה נגד הנוצרים, לקחו מעט סחורה והלכו אל העיר אל-פרמא לסחור שם.
הם מצאו את גופתו של קדוש בשם "נואה" עם כמה מן החיילים, וקנו את הגופה מהם בכסף, והניחו את הגופה בארון שיש בביתם, ותלו לפניה נר שמן, ונגלו מן הגופה ניסים רבים. שני הקדושים התבוננו בהבל העולם ובברכות גן העדן, חילקו את כספם בין העניים, הלכו אל אלכסנדריה והודו במשיח לפני המושל. הוא עינה אותם בהכאה ובהצלפה עד אשר נשפך דמם על האדמה. הוא תלה אותם והבעיר אש מתחתיהם, ובא מלאך האדון והורידם וריפא את פצעיהם. אז שלח אותם המושל אל אל-פרמא. כאשר ראה מושל אל-פרמא את אומץ לבם ואת יופי מראם, הציע להם את עבודת האלילים. כאשר סירבו, עקר את ציפורני ידיהם ורגליהם, אחר כך הניח אותם על מוטות ברזל והבעיר אש מתחתיהם.
בעת ההיא מתה אשת המושל, וביקש מן הקדושים שיסלחו לו על אשר עשה להם. הם התפללו אל האלוהים בעדה, והאלוהים הקים אותה מן המתים. אז האמין המושל וכל אשר עמו, ושחרר את הקדושים, והם שבו אל עיירתם "סנבאט". הם נתנו לעניים את אשר נותר מכספם. הם מסרו את גופת הקדוש נואה לאיש צדיק בשם סראבאמון, וביקשו ממנו לתלות לפניה נר שמן בכל עת. אחר כך הלכו אל המושל והודו במשיח. הוא ציווה להכותם ולגררם בעיר עד אשר נשפך דמם על האדמה. אישה חירשת ואילמת לקחה מאותו הדם ומשחה בו את אוזניה ואת לשונה, ומיד נרפאה, ופיארה את האדון המשיח והודתה בו. ציווה המושל לערוף את ראשיהם כולם, וכולם קיבלו את כתר העדות.
הצדיק סראבאמון וכמה אנשים מסנבאט היו נוכחים, ולקחו את גופות שני הקדושים, עטפו אותן בתכריכים והעבירו אותן אל עיירתם. נבנתה להם כנסייה, אשר בה הונחו גופותיהם וגופת הקדוש נואה. נאמר כי גופותיהם נמצאות כעת בכנסיית הקדושה ברברה במצרים העתיקה. תהי ברכת תפילותיהם עמנו, אמן.
3. עינויו של הקדוש בלאנה הכומר. ביום הזה גם עונה למוות הקדוש בלאנה הכומר. הוא היה מן העיר בארה, מהאיפרכיה של סכא. כאשר שמע על רדיפת המאמינים ועל הריגת הקדושים, חילק את כל כספו לעניים ולנזקקים. אחר כך הלך אל "אנטינואה" (אנצנא) והודה באדון המשיח לפני המושל. הוא עינה את הקדוש בלאנה רבות בסוגים שונים של עינויים עד אשר מסר את נשמתו בידי האדון. תהי ברכת תפילותיו עמנו, אמן.
4. עינויו של הקדוש אבימא (בימאנון). יום זה מציין גם את עינויו למוות של הקדוש אבימא (בימאנון) (בימא). הוא היה ראש הכפר "פאנוקליוס" שבחבל אל-בהנסא. הוא היה עשיר ורחום אל העניים. האדון המשיח נגלה אליו בחזון ואמר לו: "קום, לך אל המושל והודה בשמי, כי שם מוכן לך כתר." כאשר התעורר משנתו, חילק את כל כספו לעניים ולנזקקים, אחר כך התפלל והלך אל אל-בהנסא והודה באדון המשיח. כאשר הודה כי הוא ראש הכפר, שאל אותו המושל על כלי הכנסייה אשר בעיירתו, והציע לו את עבודת האלילים.
השיב לו הקדוש בימא ואמר: "לא אתן לך את הכלים, ואשר לעבודת האלילים, אני עובד רק את אדוני ישוע המשיח." ציווה המושל לכרות את לשונו ולענות אותו במכבש ובאש, אך האדון הציל וריפא אותו. אז שלח אותו המושל אל אלכסנדריה, שם נכלא. ליוליוס אל-אקפהצי (כותב תולדות הקדושים) הייתה אחות אשר אחזה בה רוח רעה, והתפלל קדוש זה בעדה ונרפאה. נפוצה שמועת הנס הזה ורבים האמינו. זעם המושל ועינה את הקדוש במכבש ובעקירת ציפורניו, אך האדון חיזק וריפא אותו. כאשר עייף המושל מלענות אותו, שלח אותו אל מצרים העליונה (הצעיד). שם נערף ראשו, וקיבל את כתר העדות. נשאו משרתי יוליוס אל-אקפהצי את גופתו אל עיירתו. תהי ברכת תפילותיו עמנו, אמן.
5. נתינתו בשלום של קירוס (קאראס), אחי הקיסר תאודוסיוס. ביום הזה גם נח בשלום [הקדוש קירוס (קאראס)](/he/saint/st-karas-the-anchorite). הוא היה אחי הקיסר תאודוסיוס הגדול. קדוש זה ידע היטב את הבל העולם וחלופיותו, עזב את כל רכושו ויצא נודד בלא מטרה. האלוהים הדריך אותו אל המדבר המערבי הפנימי, שם חי שנים רבות לבדו, מבלי שיראה אדם או חיה. במדבר שיהית (אסקיט) היה כומר קדוש בשם באמוא (בימואה), הוא אשר עטף בתכריכים את גופת הקדושה אילאריה. אב זה השתוקק לראות אחד מעבדי המשיח המתבודדים. עזר לו האדון עד שהגיע אל המדבר הפנימי, וראה רבים מן הקדושים. כל אחד מהם סיפר לו את שמו ואת סיבת בואו אל המדבר.
אך הקדוש בימואה שאל כל אחד מהם: "האם יש מי שמתגורר רחוק יותר במדבר הפנימי?" ענו לו: "כן." הוא המשיך ללכת עד אשר הגיע לבסוף אל הקדוש קאראס, האחרון שבהם. קרא לו הקדוש קאראס מתוך תאו: "ברוך בואך, אנבא בימואה, כומר שיהית." נכנס אנבא בימואה אל תאו, ולאחר הברכות, שאל אותו הקדוש קאראס על חדשות העולם, המושלים והמאמינים. בלילה התפלל הקדוש קאראס זמן רב, אחר כך השתחווה אל האדמה ומסר את נשמתו בידי האדון. קבר אותו אנבא בימואה בגלימתו, אחר כך חזר מפאר את האלוהים, ומספר לכול על הקדוש ועל מאבקו. תהי ברכת תפילותיו עמנו, והתהילה לאלוהים לעולם, אמן.