السيرة
**גאורגיוס הקדוש מקפדוקיה | גאורגיוס הרומי**
**זמן חירוף נפשו**
גאורגיוס הקדוש נחשב לרוב לנסיך השהידים בתקופת דיוקלטיאנוס, שכן בחבל קפדוקיה הוא הנהיג את תנועת ההתנגדות לצו הרדיפה שהוצא נגד הנוצרים. ואולם רוב כתבי היד הקופטיים מציבים אותו בתקופה קדומה לקיסר זה, בימי מלכותו של מלך בלתי חוקי בשם דדיאנוס הפרסי, איש עובד אלילים ולא נוצרי, אשר כפר במשיחו והיה לו שלטון על חבל קפדוקיה. משום כך מצהיר ספר חיי גאורגיוס מאלכסנדריה כי האחרון חירף נפשו בימי מלכותו של דיוקלטיאנוס, אף שנולד בזכות שתדלנותו של הראשון, כאשר אביו נכח בחנוכת כנסייתו בלוד. ובכמה מכתבי היד הקופטיים לא נזכרה תקופתו כלל, אלא נאמר שזה היה "בימי קדם," ואולי הכוונה לתקופה שלפני ימי דיוקלטיאנוס.
**חינוכו**
הקדוש הזה נולד בקפדוקיה אשר באסיה הקטנה, להורים יראי שמיים ועשירים שהשתייכו למשפחה מיוחסת. אביו אנסטסיוס היה מושל על מליטֵנֵה אשר בקפדוקיה, ואמו תֵאובסטֵה (הנקראת גם תֵאוגנוסטה) הייתה מארץ ישראל, בתו של מושל לוד.
מסופר כי אביו היה איש ירא שמיים ונאמן לאלוהים ולמלך, עד כי המלך אהבו עד מאוד ועשהו לאחד מבני חצרו אשר ליוו אותו במסעותיו ובמערכותיו. אך כאשר גילה המלך את אמונתו באדון המשיח, ציווה לערוף את ראשו. גאורגיוס הקדוש היה אז בן ארבע עשרה שנים. ויהי כך, גאורגיוס הקדוש בא כפרי של זרע קדוש שנטמן באדמת קודש, והגיש לכנסייה, כמו ליושבי מרום, את אשר משמח את לבם.
חירוף נפשו של המושל אנסטסיוס לא הביא ייאוש על המשפחה; אדרבה, הצית את לבו של בנו המבורך גאורגיוס באש האהבה האלוהית, למען יהיה גם הוא שהיד למען האדון. כאשר חירף אנסטסיוס את נפשו, לקחה תֵאובסטֵה את ילדיה, גאורגיוס, קסיה ומדרונה, ויצאה אל מקום הולדתה, דיוספוליס אשר בארץ ישראל.
**גאורגיוס הרומי, הנסיך**
לאחר חירוף נפשו של הנסיך אנסטסיוס, תפס את מקומו הנסיך יוסטוס. הוא ירא את אלוהים ואהב את האדון המשיח, ועל כן גמל חסד עם משפחת השהיד אנסטסיוס. הוא הורה ללמד את הנער גאורגיוס פרשׁות סוסים, למען ייכנס אל שורות הצבא. גאורגיוס עלה על כל האחרים ברכיבה ובמלאכת הנשק, וגילה אומץ נדיר, ובמהרה היה לגיבור נודע בכל ארץ ישראל, ונתמנה למפקד פלוגה גדולה אשר מספרה אלף חיילים.
הנסיך שלחהו אל המלך ובידו מכתב המלצה אשר פירט את המעללים שביצע המפקד גאורגיוס, ובו ביקש מן המלך להעניק לו את דרגת "נסיך". המלך אהבו עד מאוד ונאות להמלצת הנסיך יוסטוס; וכך נעשה שמו "גאורגיוס הרומי". הוא מינה אותו לנסיך המפקד על חמשת אלפים חיילים, והעניק לו סוס אפור-מנומר מגזע נדיר כאות לחסדו.
גאורגיוס נעשה אהוב על הכול בשל הדרת פניו, אשר העידה על אומץ לבו, ובמיוחד במלחמה, בצירוף הנהגתו המעולה וניהולו הנבון של העניינים, וכן מידותיו האצילות. על כן נתמנה למפקד ולמנהל הצבא, והוא בן עשרים שנה. גאורגיוס הוסיף יום אחר יום בהערכה ובכבוד. ובשנתו העשרים נחה נפש אמו.
**אהבת המושל אליו**
יוסטוס נכסף לעשות את גאורגיוס לבן לעצמו בהשׂיאו לו את בתו היחידה, נערה צעירה ויראת שמיים אשר יראה את אלוהים. הוא גילה זאת לנסיכה תֵאובסטֵה, אם גאורגיוס, אשר שמחה עד מאוד. יוסטוס מינה את גאורגיוס, ארושׂ בתו, למנהל על רכושו, והם דחו את האירוסין בשל גילה הרך של הנערה. אך איש מהם לא ידע כי אלוהים מכין לו דרך גדולה הרבה יותר.
**קנאתו של הנסיך גאורגיוס**
גאורגיוס שמע כי המלך כינס שבעים מושלים ונתן את פקודותיו למחות את הנצרות כליל ולהרוס את הכנסיות. גאורגיוס הכין את עצמו לעמוד מול הרדיפה, כי עליו להודות באמונתו לפני המלך. הוא מכר את כל אשר ירש מהוריו, אף את רהיטי ביתו ואת בגדיו, ונתן את מחירם לעניים.
וכאשר הוצא הצו לכך, תפס הקדוש את הצו וקרעו בגלוי בתוך ההמונים במקום ציבורי, לאחר שחילק את כל רכושו לעניים, שחרר את עבדיו, והכין את עצמו לחירוף נפשו בשמחה.
**לפני המלך**
הוא הובא לפני המלך, אשר נהג בו ברוב נועם והבטיח לו מתנות נדיבות, אך הוא לא שעה לכך. וכאשר נכשל המלך בפיתויו, החל לענותו במשך שבע שנים, ויד אלוהים תמכה בו ללכוד נפשות רבות לאמונה בעקבות ייסוריו. כי הוא מת שלוש פעמים, והאדון היה מקימו למען יתפאר בו, עד שחירף את נפשו בפעם הרביעית; וזכה לחזיונות שמיימיים בתוך הייסורים אשר תמכו בו וחיזקו אותו.
**חזק מן הכישוף ומן הרעל**
בין הייסורים אשר הוטלו על גאורגיוס הקדוש היה זה: המלך הביא אליו מכשף נודע בשם אתנסיוס, אשר הכין לו רעל קטלני ונתנו לקדוש לשתות. אך הקדוש, מתוך אמונה, שתה אותו ולא ניזוק כלל; ובעקבות זאת האמין המכשף באדון המשיח. המלך זעם וציווה למעוך את הקדוש בְּמַעֲצֵרָה מצוידת בשיני ברזל עד שמסר את רוחו; אך האדון המשיח הקימו, וההמונים ראוהו, ובגללו האמינו רבים וקיבלו עליהם את חירוף הנפש בשם האדון.
כאשר ראו זאת המושלים, ביקשו ממנו, בנוכחות המלך, שיעשה את כיסאותיהם מלבלבים ונושאים פרי. ויתפלל אל אלוהים, ובקשתם נתמלאה. נדהמים, נשאוהו אל הקברים וביקשו ממנו להחיות להם את המתים; ויתפלל אל האדון, וקצת מן המתים קמו, העידו על ישועת האדון המשיח, ואז שבו ונרדמו.
**בהיכל האלילים**
המלך נהג בו בנועם, באומרו כי לבו פצוע ממה שאירע לו, וכי הוא יקר לו עד מאוד, וכי יעניק לו את המשרות הרמות ביותר במדינה. לבסוף ביקש ממנו ללכת עמו אל היכל האלילים. גאורגיוס יצא עם המלך אל מקדש האליל, אשר שם סבר המלך כי גאורגיוס יקטיר קטורת לאלילים, וכך ישיא לו את בתו. כאשר הגיעו השניים אל המקדש, יחד עם פמליית המלך והמון רב מן העם,
עמד גאורגיוס לפני פסל אפולו וקרא אליו: "האלוהים אתה, כי אגיש לך קרבן?" ויען האליל בקול נורא: "אינני אלוה."
הקדוש עשה את אות הצלב, ויפלו האלילים ויתנפצו. אז צעק העם ודרש את מותו של אויב אליהם.
המלך חש בושה עמוקה, וילך אל ארמונו מר נפש.
**חזק מכל פיתוי!**
סוד כוחו של השהיד גאורגיוס הקדוש היה תרגולו היומיומי של חיי חירוף הנפש, שכן הוא ניצח את תאוות הבשר במערכות אשר זירתן הייתה מעמקי נפשו פנימה; וכמאמר החכם: "וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (משלי טז:לב).
כאשר הושלך גאורגיוס לכלא, התייעץ הקיסר עם אנשיו מה יעשה במפקד אמיץ זה. אחד הנסיכים בא בהצעה שאיש צעיר ויפה תואר זה לא ייחלש מול שום איומים, ואף ישמח במוות; אך דבר אחד יכול להשמידו, והוא פיתויו על ידי נערה פוחזת אשר תלכדנו בקסמיה, בנשיותה הגוברת, ובאומנויותיה. בכך יאבד גאורגיוס את טהרתו, ואמונתו תקרוס.
הקיסר קרא לאחראית על פילגשי הקיסר ושפחותיו, למען תבחר מביניהן נערה מנוסה בעניין הזה.
הנערה נשלחה אל הכלא לבלות לילה עם הצעיר, למען תפתהו ויפול עמה. אך גאורגיוס הקדוש, אשר למד להגיש מדי יום קרבן אהבה על מזבח הטהרה במשיח ישוע, הפך את הכלא להיכל קדוש שבו נישאו תפילות לישועת נפשו, לישועת הנערה הזאת, ולישועת כל סובביו.
הבוקר טרם בא, וכבר ניגשה הנערה אל גאורגיוס הקדוש בדמעות, מבקשת ממנו לדבר עמה על סוד טהרתו, צניעותו, ונשׂיאת לבו אל הדברים השמיימיים. ויחל לבשׂר לה את הישועה ולהציג לפניה את חיי הבשורה הנעלים.
אנשי הקיסר באו בבוקר השכם לקחת את הנערה אל הקיסר, וימצאוה עוטה צניעות וענויה בטהרה ובענווה, מודה באמונתה באדון המשיח, מלכה ומושיעה.
הקיסר ואנשיו נדהמו ממה שקרה, וניתן הצו לערוף את צווארה בחרב. היא הובלה אל מקום חירוף הנפש, שם כרעה ברך, שמחה, מתפללת אל מושיעה אדוננו ישוע שיקבל את רוחה ויעניק לה את כתר העדות.
הקיסר גמר אומר להמיט על גאורגיוס את אכזרי הייסורים, נקמה במה שעשה עם הנערה.
**בארמון המלכותי**
כאשר רבו הנסים אשר חולל האדון בידיו, וחש המלך בכישלונו, לקחו עמו אל הארמון לפתותו בהבטחה שישיא לו את בתו. שם בארמון שמעה אותו המלכה מתפלל, ותבקש ממנו שיבאר לה את אמונתו; ויפתח האדון את לבה, ורוח אלוהים משכה אותה אל האמונה. המלכה אלכסנדרה החלה לגעור במלך: "הלא אמרתי לך לבל תתנגד לגלילים, כי אלוהיהם חזק?" וכאשר הבחין המלך כי הקדוש הטה את לבה אל האדון, ציווה לסרוק את גופה בְּמַסְרְקוֹת ולערוף את ראשה, למען תקבל את כתר חירוף הנפש.
כאשר ראתה המלכה את גאורגיוס מובל אל הכלא, קראה אליו לשאול אותו על טבילתה. השיב לה הקדוש שלא תיבהל, כי אם לא תימצא לה הזדמנות לטבילתה, אזי שפיכת דמה למען האמונה באדון המשיח תהיה טבילה קדושה הפותחת לה את שערי גן עדן.
נפשה שמחה, והמלכה ניגשה אל חירוף נפשה באומרה: "אדוני, השארתי את דלת ארמוני פתוחה לרווחה; אל נא, אם כן, תסגור את דלת גן עדנך בפניי, אתה אשר קיבלת את תשובת הגנב אשר מימין."
ראש המלכה נערף, למען תצא נפשה אל גן עדן להתענג על חזות מושיעה.
**חירוף נפשו**
המלך פחד פן יקום מרד נגדו, שכן מעשי אלוהים אשר נעשו בידי הקדוש נודעו ברבים; על כן ציווה לערוף את ראש גאורגיוס. זה אירע בעשרים ושלושה בְּבַּרְמוּדָה.
**איקונת השהיד גאורגיוס הקדוש הרומי**
האיקונה נושאת משמעות סמלית:
הכלה הנראית באיקונה רומזת אל הכנסייה, המביטה בבניה השהידים בשמחה ובגאווה.
הדרקון רומז אל השטן, המסית את העולם הרשע נגד האמונה.
החנית רומזת אל צלבו של אדון הכבוד, ישוע, אשר מעניק את הניצחון.
ותבוסת הדרקון רומזת אל תבוסת הרוע ומקורו (השׂטן) בכוח האמונה.
הוא נקרא "אל-ח'ידר" בקרב האחים הדרוזים